<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית רביעי שער רביעי</h1>
<h2>דף לג.</h2>
סתם הכלים אינן בני יומן, וכל שאינו בן יומו נותן הוא טעם לפגם. לפיכך הלוקח כלים מן הגוים סתמן אינן בני יומן, ואם עבר ונשתמש בהן קודם שליבן הראוי ללבן, וקודם שהגעיל הראוי להגעיל, הרי זה מותר דכל נותן טעם לפגם מותר. בד"א בשעבר ונשתמש בהן, אבל אסור להשתמש בהן לכתחלה, [דכל] כלי שבלע מן המושבח אע"פ שחזר להיות בתוכו לפגם בשאינו בן יומו, הרי הוא עומד באיסורו שלא להשתמש בו לכתחלה, ואין הפרש [בדבר] זה בין [שבלע איסור מן] האיסורין כנבלה וכיוצא בה, ובין שבלע חלב ובא לבשל בה בשר שלא ביומו, או שבלע בשר ובא לבשל בו חלב שלא ביומו, ואע"פ שנפגם קודם שיבא לכלל איסור בשר [בחלב]. הא למה הדבר דומה לקדרות בפסח שאינן בני יומן ונפגם החמץ שבתוכן עד שלא נכנס הפסח, ואסורין. דברים אלו שאמרנו, בשהדיח את הכלי וסר מעליו שמנינות האיסור המודבק על פניו, אבל בשלא הדיח אסור, שהאיסור שהוא בעין על פני הכלי אינו נפגם בשהיית יום אחד. איסור מועט שנבלע בכלי אם דרכו של אותו כלי שלא להשתמש בו בהיתר מועט בכדי שיתן [איסור] מועט זה טעם בהיתר, כקדרה וחבית וכיוצא בהן, הרי זה מותר להשתמש בו לכתחלה, ואע"פ שהוא בן יומו, לפי שאי איפשר לבוא לידי נתינת טעם. אבל אם כלי שמשתמשין בו בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, אסור להשתמש בו, לפי שכבר נתבאר שאין מבטלין איסור לכתחלה ואפילו איסור מועט, ואפילו איסור הבלוע.
<h2>דף לט.</h2>
סתם הכלים אינן בני יומן, וכל שאינו בן יומו נותן הוא טעם לפגם. לפיכך הלוקח כלים מן הגוים סתמן אינן בני יומן, ואם עבר ונשתמש בהן קודם שליבן הראוי ללבן, וקודם שהגעיל הראוי להגעיל, הרי זה מותר דכל נותן טעם לפגם מותר. בד"א בשעבר ונשתמש בהן, אבל אסור להשתמש בהן לכתחלה, [דכל] כלי שבלע מן המושבח אע"פ שחזר להיות בתוכו לפגם בשאינו בן יומו, הרי הוא עומד באיסורו שלא להשתמש בו לכתחלה, ואין הפרש [בדבר] זה בין [שבלע איסור מן] האיסורין כנבלה וכיוצא בה, ובין שבלע חלב ובא לבשל בה בשר שלא ביומו, או שבלע בשר ובא לבשל בו חלב שלא ביומו, ואע"פ שנפגם קודם שיבא לכלל איסור בשר [בחלב]. הא למה הדבר דומה לקדרות בפסח שאינן בני יומן ונפגם החמץ שבתוכן עד שלא נכנס הפסח, ואסורין. דברים אלו שאמרנו, בשהדיח את הכלי וסר מעליו שמנינות האיסור המודבק על פניו, אבל בשלא הדיח אסור, שהאיסור שהוא בעין על פני הכלי אינו נפגם בשהיית יום אחד. איסור מועט שנבלע בכלי אם דרכו של אותו כלי שלא להשתמש בו בהיתר מועט בכדי שיתן [איסור] מועט זה טעם בהיתר, כקדרה וחבית וכיוצא בהן, הרי זה מותר להשתמש בו לכתחלה, ואע"פ שהוא בן יומו, לפי שאי איפשר לבוא לידי נתינת טעם. אבל אם כלי שמשתמשין בו בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, אסור להשתמש בו, לפי שכבר נתבאר שאין מבטלין איסור לכתחלה ואפילו איסור מועט, ואפילו איסור הבלוע.
<h2>דף עג:</h2>
כלי מתכות או של עץ שנאסר בבליעת איסור מן האיסורין, ונתערב באחרים ואינו ניכר אי זהו, אע"פ שאיפשר להגעילן ולהחזירו להכשרו [על ידי כן], יראה לי שאין דנין אותו כדבר שיש לו מתירין לאסור את כולן עד שיגעילם או ילבנם, אלא [הרי] הוא כאיסור יבש שנתערב ביבש ובטל ברוב דבר תורה, שכל שאין מתירין שלו באין מאליהן ואינו צריך לפזר מעותיו ולהוציא הוצאות במתיריו אינו בכלל דבר שיש לו מתירין.
<h2>דף עד:</h2>
כלי חרס שבלע אחד מן האיסורין אינו חוזר להכשרו לעולם שהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו לעולם, בד"א בהגעלה, אבל אם הסיק אותו מבפנים עד שנתלבן מותר. בד"א בשהסיקו מבפנים ובכלי שדרכו להסיקו מבפנים כתנור וכיוצא בו, אבל הסיקו מבחוץ לא. ואם כלי שאין דרכו להסיקו מבפנים כקדרה, אע"פ שהסיקו מבפנים אסור, חוששין שמא יחוס עליו שלא יבקע ולא יסיקנו כל צרכו. ואם החזיר אותו לכבשן [הרי זה] מותר. דברים אלו שאמרנו בשבלע אחד מאיסורי תורה אבל בשבלע איסור מאיסורין של דבריהם, מגעילו שלשה פעמים ודיו. ואיפשר לומר שלא התירו אלא באיסורין של דבריהם שאין להם עיקר בתורה כתרומה וחלה בחוצה לארץ, וכן בשולי גוים, אבל שאר איסורין של דבריהם החמירו בהן כשל תורה, וראוי לחוש שלא להקל בהן.
<h2>דף עה:</h2>
כלי מתכות שנאסר מקצתו, נאסר כולו לפי שהוא מתחמם ביותר, וכשחם מקצתו חם כולו. ולא אמרו אלא לענין איסורו, אבל לענין הכשרו לא עלה לו הכשר עד שיכשיר את כולו, אם מגעילו צריך להגעילו [את] כולו, ואם מלבנו עד שילבן [את] כולו. כל הכלים נכשרין אפילו לחצאין, חצאין כיצד, ליבן השפוד עד מחציתו וחזר וליבן מחציתו האחר מותר, [הגעיל מחציתו וחזר והגעיל מחציתו האחר מותר].
טבילת הכלים כטבילת הנדה, וצריך שלא יהא בהם שום דבר חוצץ מן הדברים החוצצין בנדה. וכן צריך שיטביל אותם במים שהנדה טובלת בהם בארבעים סאה.
הלוקח כלי תשמיש מן הגוים שלא נשתמש בהם כל עיקר, מטבילן והן טהורין. אבל קודם טבילה לא ישתמש בהן, שבכלי מדין כתיב אך במי נדה יתחטא. בד"א בכלי סעודה ככוסות וצלוחיות וקומקמין וכיוצא בהן, ובכלים של מתכת, אבל שאר כלים שאינן של מתכת ואפי' היו כלי סעודה, אינן צריכין טבילה, אלא לוקח ומשתמש בהן מיד, דכלי מתכות אמורים בפרשה שנאמר אך את הזהב ואת הכסף וגו'. היו של מתכת ואינן כלי סעודה כזוג של ספרים וכיוצא בו אינן צריכין טבילה דכלי סעודה אמורין בפרשה, שנאמר כל [דבר] אשר יבא באש [תעבירו באש]. שאל כלים חדשים מן הגוי או ששכרן ממנו, משתמש בהן מיד ואינן צריכין טבילה שלא חייב הכתוב טבילה אלא בשל ישראל ככלי מדין שבזזו איש לו, ושאלה ושכירות אינן קונין. כלים שמשכן אותם הגוי לישראל, אם נראה לו לישראל שדעתו של גוי לשקען בידו, הרי הן כשלו וצריכין טבילה, ואם לאו יש מי שהורה שאינו צריך להטבילן, ויש מי שהורה שצריך להטבילן, ויראה לי שזה עיקר. כלי זכוכית כיון שאילו נשברו יש להן עוד תקנה ככלי מתכות הן, וצריכין טבילה. כלי חרש המצופין באבר הרי הן ככלי מתכות.
כלל [גדול] אמרו בכל הכלים, כבולעו כך פולטו. לפיכך הלוקח כלי תשמיש ישנים מן הגוים, אם כלים שמשתמשין בהן בצונן הן, ככוסות וצלוחיות וכיוצא בהן, משפשפן כדי להסיר ולמרק חלודת האיסור שעל גביהן, ואחר כך שוטפן במים כשטיפת הכוס, ומטבילן והן טהורין. כל מקום שאמרנו כאן מטבילן, בכלי מתכות או של זכוכית או [של חרס] שמצופין באבר הדברים אמורין, אבל שאר הכלים אינן צריכין טבילה, דכלי מתכות אמורים בפרשה כמו שבארנו. וכל מקום שאמרנו כאן מטביל, אינו אלא לבסוף לאחר שאר ההכשר, שאין הטבילה אלא לצאת מטומאת [הגוי] לקדושת ישראל, וכל שחלודת האיסור [או בלע האיסור] בכלי אינו נפרד מטומאתו [של גוי]. ויש מי שהורה שאם עבר והטביל קודם לכן עלתה לו טבילה.
לקח מהן כלים שמשתמש בהן הגוי בחמין כגון היורות והכלים שמחמין בהן חמין, או שמבשלין בהן, מגעילן ומטבילן. כיצד דין הגעלה, משפשף היטב [כדי] להסיר חלודה שעל גבי הכלי, ואחר כך מגעיל. אם כלי ראשון הוא, כגון היורות וכיוצא בהן, מגעילו בכלי ראשון. ולערות עליו מכלי ראשון, יש אומרים [שהקלוח היורד מכלי ראשון הרי הוא ככלי ראשון, ואין דברים אלו מחוורין, אלא צריך שיגעילנו בתוך] כלי ראשון, וכן נראית הסכמת הגאונים וכן עיקר. אם כלי שני הוא מגעילו אפילו בכלי שני, ודיו. כל הכלים שנשתמשו בהן באיסור [בו] ביומן, אין מגעילין אותן ביומן אלא אם כן יש במים שמגעילין בתוכן, ששים כנגד גופו של כלי שהוא מגעיל. הגעיל בפחות מכאן, לא עלתה לו הגעלה, לפי שכל המים אסורין, שבכל הכלי [אנו] משערין כמו שנתבאר בשער הראשון של בית זה, ולפיכך האיסור הנפלט חוזר ונבלע וחוזר הכלי לאיסורו כמות שהיה. ואם טעם אומן ובקי בטעמים את המים, ואין טעם האיסור הנפלט נרגש בהם [עלתה לו הגעלה, כיון שאין הטעם נרגש בהם] בידוע שהאיסור הנפלט מועט עד שנתבטל טעמו בתוך המים, כמו שנתבאר בשער הראשון. כלי שאינו בן יומו אע"פ שאין במים ששים כמדת הכלי, מותר והוא שיהא במים כדי שיוכל להתכסות בהן הכלי שהוא מגעיל, שאפילו קבלו המים טעם האיסור הנפלט הרי המים מותרים, שכל כלי שאינו בן יומו, נותן הוא טעם לפגם, ונותן טעם לפגם מותר. ולפיכך אם הגעיל אפי' בכלי אסור, מותר, והוא שלא יהא בן יומו. וצריך שישהא במים עד כדי שיראה באמד יפה שפלט מה שבלע. כל כלי שנגעל צריך שטיפה בצונן לאחר הגעלה, כדרך שאדם שוטף את הכוס. ואם של גוי היה, מטבילו לבסוף כמו שבארנו.
שפוד שצולין בה בשר שחוטה קודם מליחה בולע הוא מן הדם, ונאסר. ולפיכך אסור להפך בה בשר שבקדרה וכיוצא בו, לפי שחוזר הוא ופולט דם שבלע. והורה אחד מגדולי החכמים, שאסור להשהות הצלי על גב השפוד לאחר שהוסר מעל גבי האש, שמא יחזור הבשר החם ויבלע ממנו, אבל מותר לצלות בו ולשהות בו כל זמן שהבשר זב שכל שהוא זב ופולט אינו בולע מדם שבשפוד.
סתם הכלים אינן בני יומן, וכל שאינו בן יומו נותן הוא טעם לפגם. לפיכך הלוקח כלים מן הגוים סתמן אינן בני יומן, ואם עבר ונשתמש בהן קודם שליבן הראוי ללבן, וקודם שהגעיל הראוי להגעיל, הרי זה מותר דכל נותן טעם לפגם מותר. בד"א בשעבר ונשתמש בהן, אבל אסור להשתמש בהן לכתחלה, [דכל] כלי שבלע מן המושבח אע"פ שחזר להיות בתוכו לפגם בשאינו בן יומו, הרי הוא עומד באיסורו שלא להשתמש בו לכתחלה, ואין הפרש [בדבר] זה בין [שבלע איסור מן] האיסורין כנבלה וכיוצא בה, ובין שבלע חלב ובא לבשל בה בשר שלא ביומו, או שבלע בשר ובא לבשל בו חלב שלא ביומו, ואע"פ שנפגם קודם שיבא לכלל איסור בשר [בחלב]. הא למה הדבר דומה לקדרות בפסח שאינן בני יומן ונפגם החמץ שבתוכן עד שלא נכנס הפסח, ואסורין. דברים אלו שאמרנו, בשהדיח את הכלי וסר מעליו שמנינות האיסור המודבק על פניו, אבל בשלא הדיח אסור, שהאיסור שהוא בעין על פני הכלי אינו נפגם בשהיית יום אחד. איסור מועט שנבלע בכלי אם דרכו של אותו כלי שלא להשתמש בו בהיתר מועט בכדי שיתן [איסור] מועט זה טעם בהיתר, כקדרה וחבית וכיוצא בהן, הרי זה מותר להשתמש בו לכתחלה, ואע"פ שהוא בן יומו, לפי שאי איפשר לבוא לידי נתינת טעם. אבל אם כלי שמשתמשין בו בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, אסור להשתמש בו, לפי שכבר נתבאר שאין מבטלין איסור לכתחלה ואפילו איסור מועט, ואפילו איסור הבלוע.
<h2>דף עו.</h2>
כלי שבלע היתר כשפוד או קדרה שבשל בה בשר ואחר כך בשל בה דגים או ירקות וכיוצא בזה, מותר לבשל בהן לאחר מיכן גבינה לפי שכבר נתמעט בלע הבשר ונקלש עד שאינו ראוי לחול עליו שם איסור בשר וחלב. בד"א בשבלע היתר כמו שאמרנו, אבל בלע איסור מן האיסורין הרי הוא באיסורו לעולם עד שיגעיל הראוי להגעיל, וילבן הראוי ללבן.
כלים שמשתמשין בהם על ידי האור כגון השפוד והאסכלא צריך לשופן היטב, ואחר כך מלבנן ומטבילן. כיצד מלבנן, מביאן באש עד שיהו ניצוצות נתזות מהן. הגעיל כלי הראוי ללבן, אסור להשתמש בו על ידי חמין שכל שתשמישו על ידי האור, אינו פולט את הכל על ידי הגעלה, וכשמשתמש בו אפילו על ידי חמין פולט הוא מעט מעט. [למה הדבר דומה] לכלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו, שאף על פי שהגעילו אסור לבשל בו. יראה לי שכל שתשמישו על ידי משקין מועטין על גבי האש, דינו כשפוד ואסכלא, שאף האסכלא מושחין אותה בשמן עד שלא יבשלו בה וכן חוזרין ומושחין תמיד [תמיד], אלא שהמשקין המועטין, אין עומדין בפני האש מלהסתרך הבלע בתוך הכלי, ולפיכך מחבת שמטגנין בה בשר ודגים על גבי האש, כיון שמשתמשין בשמן מועט ופעמים שימצא האיסור שמטגנין בה במקום שאין השמן מגיע אליו, הרי היא כאסכלא וצריכה לבון.
<h2>דף עו:</h2>
הסכינין בין גדולים בין קטנים, אם בא לחתוך בהם צונן ואפילו הדברים החריפים כאתרוג וצנון וכיוצא בהן, נועצה עשר פעמים בקרקע קשה ודיו, והוא שתהא הסכין יפה שאין בה גומות. ואם בא לשופה במשחזת של נפחים ומעבירה על גבה היטב עד שמשיר קליפתה, מותר לחתוך בה צונן אפילו חריף כמו שאמרנו. בא לחתוך [בה] רותח, יש מגדולי המורים שאמרו שצריכין לבון ויש מי שאומרים שהסכינין הגדולין צריכין לבון, פעמים שצולין בהם בשר על גבי האש כשפוד, אבל הקטנים מגעילן ודיו. בד"א בסכינין של גוים, אבל בסכינין שמכשירין בפסח מגעילן, ודיו, ואפילו הגדולים שבהם. ויש מי שהורה להקל בכולן להגעילן בכלי ראשון ודיו וכן נהגו. סכין ששחט בה, אסור לחתוך בה רותח, אגב דוחק הסכין בולעת היא מן הדם שהוא בעין, ופולטת היא על ידי רותח גמור כצלי או מבושל. בא לחתוך צונן אפילו דברים החריפים כאתרוג וצנון, משפשפה היטב ומדיחה ודיו. ומה הפרש בין זה לסכין של גוים, זו לא בלעה על ידי רותח גמור וזו בלעה על ידי רותח גמור, זו בלעה פעם אחת וזו [בלעה] פעמים הרבה.
